מה?! אני ילד קטן?!

"אני פשוט לא מצליח להניח את הטלפון מהיד, זה נורא!
אני מחליט לטפל במשימה כלשהי, מפשיל שרוולים ומתחיל,
והופה, אני נגרר לאיזה ווצאפ ששלחו, איזה מייל או למאה ואחד דברים אחרים שמסיחים את דעתי! זה כל כך מתסכל! מה עושים??"

את המשפטים האלו אמר לי לקוח שהוא גם חבר.
האמת, אני מבין את התסכול שלו. אני רואה את זה אצל כ-ל כ-ך הרבה בעלי ובעלות עסקים.
(ובשקט בשקט אגלה לכם שגם אצלי :)
יש רק הבדל אחד אצל בעל העסק כאן בסיפור שלנו -
במקום להכחיש ולהסתיר את הבעיה כמו רובנו - הוא שם את זה על השולחן.
והתוצאה - הוא פשוט קרוב יותר מרובנו לפתרון.

אז מה אמרתי לו? 

שימו לב לדו שיח:
בפשטות אמרתי לו "שים את הטלפון על שקט ותהפוך אותו".
והוא הגיב "ניסיתי, זה לא עוזר, אני כל רגע בודק מה שלומו".
העליתי שלב "תשים אותו בחדר אחר" הצעתי.
וכאן הוא ממש התפרץ "תגיד, מה אני ילד קטן?!"

שאלה יפה!

והתשובה היא:
כן!
ולא!
אמרתי לו שיכין כוס קפה, עם עוגה טובה בצד, והסברתי לו את הדברים הבאים:
ההתנהלות האישית שלנו בעולם הדיגיטלי בימינו היא אתגר לא קטן.
ישנן חברות רבות, עם המוחות הטובים ביותר, ששמו לעצמן מטרה אחת מול העיניים:
איך לתפוס את תשומת הלב שלנו.
ובואו נודה על האמת - הן מצליחות.
מסרים שיווקיים, עומס בלתי סביר של מידע, סמארטפונים ומחשבים שהונדסו שנים כדי ליצור 'חווית משתמש' - כלומר זמן מירבי ביום בו נהיה עם הפנים רק בתוך דבר אחד - המסך.

אז מה עושים?

שמים גבולות.
אני לא מכיר אופציה מוצלחת אחרת לרוב האנשים. כלומר לריב עם עצמנו כל הזמן על משמעת עצמית זה הרבה יותר קשה מאשר לשים גבולות, למשל לשים את הסמארטפון בחדר אחר, לסגור את תיבת המייל כשאנחנו עובדים על משהו, לנתק זמנית את המכשיר מאינטרנט כדי לא לקבל מסרים ועוד ועוד...
אלא מה?
רובנו לא נשים לעצמנו גבולות.
כי אנחנו לא מודים בזה שהמצב הוא שאנחנו כל כך מכורים.
רובנו מפחדים לשים גבולות כדי לא להרגיש כמו ילדים קטנים. (בשקט בשקט אגלה לכם שגם אני כזה.)

מי פה באמת הילד הקטן?

אני רוצה לשאול אתכם שאלה: מי נשמע לכם יותר כמו ילד קטן? זה שמודה במקומות בהם הוא צריך גבולות, שם אותם לעצמו, וכובש את היעדים שלו בעסק ובחיים הרבה יותר מהר או זה שלא מודה, שמתעקש לא לשים גבולות ובעצם שורף שנים רבות בדשדוש במקום כי זמן רב ויקר שלו הולך לריק באותם דברים שמכלים את זמנו? אתן לכל אחד לענות בשביל עצמו. רק אוסיף ואציין שזה שמודה במקומות בהם הוא צריך גבולות, מרוויח עוד משהו - קשה לו יותר להתנפח מאגו, רווח צדדי, קטן גדול :)

למה יועץ עסקי פנה אלי?

לא מזמן התקשר אלי אדם ואמר שהוא רוצה ייעוץ עסקי.
הוא ראה סדרת סרטונים שהוצאתי והרים טלפון.
ואז הוא אמר לי את הדברים הבאים "גילוי נאות: גם אני יועץ עסקי, ואני יודע את כל מה שאמרת בסדרה בעל פה, אני אפילו מלמד אחרים לעשות זאת. אז בטח אתה שואל למה אני פונה אליך? כי אני אמנם יודע אבל לא מיישם. ונמאס לי מזה, אני רוצה לשלם לך על זה, ואז תעזור לי ליישם את זה".

אז אמנם יש כאלה שיגידו שזה ילדותי שאותו יועץ צריך עזרה בתחומים שהוא מבין בהם היטב אבל תנו לי להגיד שזה יותר ילדותי אם הוא היה נשאר תקוע ללא יישום ולא מתקדם בעסק… (ובשקט בשקט אגלה לכם שוב, ובכן, שגם אני כזה.)

אז קחו דקה וחישבו איפה כדאי לכם להודות שאתם צריכים עזרה או גבולות וזכרו מי הוא 'הילד הגדול באמת'... (ובשקט בשקט אגלה לכם שכל פעם שאני עושה את זה - אני מרוויח בגדול).

ואם עוררתי בכם מחשבות - מוזמנים לשתף אותי.
אפרים