מדי פעם מתגנבות מחשבות לראשי - האם זה שווה את זה?!

"אני מרגיש כמו עכבר במרוץ עכברים, הלחץ קובר אותי.
עשרות מיילים שלא נקראו, 110 וואצאפים שמחכים לתשומת ליבי,
10 אנשים שאני צריך לחזור אליהם וכל כך הרבה משימות שפשוט מעלות עובש.

והאמת, 
לא רואה סיבה לטפל בכל זה, כי עד שאגמור הכל - תהיה לי כבר רשימה חדשה.
אני עסוק כל היום בכיבוי שריפות ובמרדף אחרי הזנב של עצמי.
אני כבר מתקשה לחשוב בבהירות, הכל מעורפל אצלי.
את העבודה אני לוקח הביתה גם בערב,
אמנם לא פיזית, אבל היא שם, בראש שלי, כל הזמן.
שילמתי מחירים רבים כדי להמשיך בתפקיד הזה,

והאמת, 
לא רק אני, גם אשתי והילדים שילמו.
ומידי פעם מתגנבות מחשבות לראשי - האם כל זה שווה את זה?
ואז, לפני שהמסקנה מגיעה - אני מסיח את הדעת במהירות. 

והאמת,
אני פשוט מפחד לשמוע את התשובה."

את המשפטים האלו שמעתי ממנהל איתו עבדתי.
משפטים דומים - בניסוחים מעט שונים - אני שומע כל הזמן. 

מה עשיתי איתו?

כצעד ראשון מיפינו את הדברים המשמעותיים בהם הוא עסק:
פתרון תקלות, מילוי חורים בסידור העבודה בפועל כשעובד חסר, טיפול בדברים שכבר אינם סובלים דיחוי, פתרון בעיות חריגות שעולות מצד העובדים, הלקוחות והספקים. יתרת הזמן שלו התפרסה על משימות שוטפות קטנות.
אם ננסה למצוא לזה הגדרה: מנהל זה היה עסוק בכיבוי שריפות ובעבודה במקום העובדים. שני אלו היו 'זוללי הזמן' הגדולים ביותר שלו.

אבל רגע, מה עם התפקידים שאמורים היו להיות העיקריים אצלו? כמו - בקרה מסודרת לפעילות העסק, פיתוח עסקי, שגרות ניהוליות, קבלת החלטות, שדרוג ושיפור המערכת, ניהול הכספים, מעקב אחר היעדים? אלו קיבלו מצידו התייחסות מועטת, אם בכלל.

כשאנו לא עושים את תפקידי הניהול העיקריים שלנו נוצרות יותר בעיות, ואז הקרוסלה - מסתובבת מהר יותר. ואנחנו - תקועים בתוכה, עם סחרחורת כמובן.

התגובה הטבעית שלנו היא לעבוד קשה, קשה מאד. להישאר ערים לילה שלם בשביל לגמור עודף משימות.
ואז, אנחנו חושבים, אחרי שנתגבר על עומס המשימות, נוכל סוף סוף להתנהל בנחת ולעסוק בדברים החשובים שיקדמו אותנו באמת.

אבל אז מגיע השלב הכי קשה - מחסלים את המשימות, נשארים ערים לילה שלם (ושוב לאשתך זה נמאס...) אבל בתוך יומיים הרשימה חוזרת לאורכה הרגיל.

מייאש,אה? 

מנהלים שנמצאים בתחושות אלו מתקשים מאוד להאמין שקיימת דרך אחרת.
זה נשמע להם כמו מדע בדיוני.

אם אתם מרגישים ככה, עצרו רגע.
אני רוצה לבקש ממכם דקה אחת של שקט שבה רק תחשבו על השאלה -
האם המחיר האישי והמשפחתי שווים את זה?

אם הייתם רוצים להתנהל אחרת, אני מציע לכם לעשות את הבדיקה הבאה, המאד פשוטה.
קחו דף ועט (או מקלדת ומחשב) ורשמו במה אתם עוסקים, פשוט רשמו הכל.
אח"כ חלקו את המשימות לקבוצות לפי תחומי עיסוק.

כעת, חזרו לרשימה מהדוגמא של המנהל עליו סיפרנו ובדקו האם אתם מתנהלים כמוהו או באופן שונה.

אם מרכז השעות שלכם מתחלק בצורה לא לא נכונה, יתכן שכדאי שאתם צריכים לעצור ולחשב מסלול מחדש, כי האפשרות להמשיך לדהור קדימה היא לא תמיד הפתרון.

בהצלחה רבה!
ומוזמנים לשתף בתוצאות.

אפרים.

נ.ב. הנה מייל שקיבלתי מלקוח איתו עבדנו בנושא. אז כנראה שאפשר אחרת:

"ערב טוב אפרים, 

אני חלש וקצר במילים ותמיד ממשיך הלאה ואני מרגיש שלא עצרתי להודות לך.

רציתי להודות לך על הייעוץ והליווי, שינית את חיי ב 180 מעלות. 

מעבר לזה שבערב אני בבית עם המשפחה גם בימים עמוסים מאוד, 

יש ימים שאני מתחיל את היום ונגמר לי מה לעשות כבר בבוקר,

שזה מפנה אותי להתעסק בקידום וייעול העסק שגם זה חוסך המון זמן ותקלות להמשך וכך ממשיך הגלגל.

לראשונה מזה שנים שלקחתי הרבה ימי חופש עם המשפחה (כ20 ימים לטיולים עם המשפחה מאז תום העבודה איתך).

תודה גדולה,

ממני וממשפחתי." 

בהצלחה!!