למה לעשות עסקים?! בואו נלך לקזינו!

איך אתם עם הימורים?..

פורים.. איזה חג נפלא זה! מסכות, רעשנים, שירים וריקודים ולא רק זה.. תסכימו איתי שהלב נפתח בחג הזה באופן מיוחד. ישנה איזו חוויה ביום הזה של הזדמנות לבניית קשרים עמוקים, של עת רצון לגעת במקומות כמוסים בנפש ושאיפה גדולה לצאת ממנו אחרת ממה שנכנסנו אליו.
כדרכנו לפני חגים ומועדים אנחנו מחפש לבנות גשרים בין עולם העסקים אל לוח הזמנים היהודי ומועדיו ולחפש בכל חג את עצמנו כבעלי עסקים ויועצים עסקיים. כחבורה שאוהבת חגים ואוהבת עסקים, ישבנו חלק מצוות 'יעדים' וחשבנו על פורים הקרב ובא ועל עולם העסקים מתוך אמונה שאם הכל יתבשל בסיר אחד מן הסתם יצאו 'תבשילים' טעימים… בואו ננסה.
אז מה בין פורים לעסקים? במבט ראשון נראה שזה לא ילך טוב ביחד… בעסק צריך שיקול דעת, סדר וידיעה ברורה מה קורה ובפורים.. כמו בפורים. רעש, בלאגן, ואיבוד שיקול הדעת "עד דלא ידע".
ובכל זאת, ממש בנקודה הזו אני רוצה לחבר ביניהם, בין העסקים לחג הזה, בחיבור קצת מפתיע ומיוחד - בואו נעשה את זה יחד!

למה לעשות עסקים? בואו נלך לקזינו..

פורים הוא חג של הימורים. הוא נקרא על שם "פור" שזוהי בעצם מילה נרדפת ל"גורל" ומצווה לשתות בו 'עד דלא ידע', עד מצב של איבוד הדעת המבחינה מה כדאי ומה לא… ובעצם מפורים לומדים לעלות קצת מעל שיקולי השכל ולהעיז גם להמר.
אמנם נכון, צריך שכל בחיים בכלל ובעסק בפרט, מי שחי על הימורים לא יצליח לבנות עסק יציב ומאוזן ובכל זאת יש איזה טבע יהודי כזה להימשך אל הלא-ברור.
יהודי הוא אחד שמחפש להשליך את עצמו אל איזה עתיד, שמחד הוא עם פוטנציאל גדול ומאידך עדיין לא הוכיח את עצמו, ולא להיתקע רק בעבר המוכר והנח. יש מי שמפחד להמר ויש שמפחד לא להמר… אם לא נדע לקחת סיכונים ולפעמים לשחרר ציפור אחת מהיד לטובת שתיים שנמצאות על העץ, סיכוי סביר שנשאר תקועים באותו מקום כל החיים, תודו שזה מפחיד...
אני יודע שזה נושא רגיש והחבל עליו צריך ללכת כאן הוא דק מהרגיל ולכן אפרוס כאן כמה ציורים של "הימורים" כאלו ואחרים, ואזמין אתכם יחד איתי לצאת למסע הימורים, מסע של חיים. אולי יהיה קצת ארוך הפעם אבל כדאי לכם, אנחנו בטוחים שתהנו...

אתה מעז להמר על כזה שותף?..

ההימור הראשון והבסיסי ביותר הוא ההימור על...ה'. נקודת העצם בחייו של יהודי היא בקשר עם הנעלם הבלתי־מובן. יהודי יכול אפילו למסור את נפשו ואת כל חייו עבור אותה אמונה נעלמת מתוך הנחה פשוטה שאלו הם החיים האמיתיים.
גם בעסק, להכניס את ה' כשותף זה הימור רציני… מי דואג לכסף, אני או הוא? כמה עלי לעבוד ומה פירושה של מדת הבטחון? כשמכניסים את ה' כשותף מלא בעסקים זה מהלך שמביא איתו הרבה שאלות ואולי מעט מדי תשובות אבל זה הימור משתלם, לכו על זה!

מאיפה היו לי כוחות לזה?!

ההימור השני הוא הימור על עצמי.
עם יד על הלב - כמה כוחות חדשים גיליתם בעצמכם, כמה תכונות גיליתם במהלך השנים שלא ידעתם על קיומם כשהקמתם את העסק? כל הקמה של עסק זה הימור רציני על מי שאני. אין אחד שלא שואל את עצמו לפעמים - אני באמת אצליח? אני הבן-אדם המתאים לכל העסק הזה?
ולמרות שאין לאף אחד מאיתנו תשובות ברורות אנחנו מהמרים וממשיכים לעבוד..
אם נדייק יותר, ההימור כאן הוא לא על ה'עצמי' המוכר לי אלא על זה הנעלם ממני. אותם כוחות מיוחדים הקיימים בתוכי ואין סיכוי שאפגוש אותם עד שלא אהמר על זה שהם נמצאים שם.

תקשיב למציאות יש לה הרבה מה לספר לך!

ההימור השלישי הוא על המציאות בעצמה.
אינני יודע מה מחכה מעבר לפינה והמציאות תמיד מפתיעה ומאתגרת. הרבה פעמים אנחנו מוצאים את עצמנו נמסרים מרצון לידיה הלא-בטוחות של המציאות ונותנים למאורעות השונים המתרחשים בעולם לנווט אותנו. נכון, שפעמים רבות זה מסוכן ומשקף חוסר כח לפעול ולשנות מציאות אך פעמים רבות יש בשחרור הזה גם בשורה טובה והזדמנות להתחדשות.
נראה לי שאחרי שנתיים בצל הקורונה יותר קל להבין את זה.. בעלי עסקים רבים לא הצליחו לעמוד בהפתעות הבלתי נגמרות שהמציאות זימנה לנו בתקופה הזו ופשוט קרסו. לעומתם, היו בעלי עסק שהבינו שקורה כאן משהו 'גדול עלינו', הרפו מהלחץ להבין עד הסוף מה קורה ומי נגד מי ופשוט התחדשו בכל פעם במקביל לחידושי המציאות. בעלי עסק אלו צלחו את המשבר ובגדול.

מי שמאמין לא מפחד!

ההימור הבא הוא על היהודי השני.
הלקוח, העובד, הספק או הקולגה. בכל מפגש עם אדם אחר ישנו איזה הימור - ילך לא ילך? הוא אמין או לא אמין?
"ישנו עם מפוזר ומפורד.." כך מתאר המן את עם ישראל בפני אחשוורוש. המן מזרע עמלק, בגימטריא ספק, זורע ספקות ואי-אמון בין היהודים, רוצה שיהיו מפוזרים ומפורדים. עיקר שיקום האמון בין יהודים מתחיל מעולם העסקים. "נשאת ונתת באמונה?" שואלים בשמים לאחר המאה עשרים שנה בעולם הזה - המשא ומתן שלך הוסיף אמון? הפך אותך למאמין גדול יותר באנשים או אולי להפך, יצר ספקות, חששות וחוסר אמון?
ואכן, בפורים, ניצחוננו על המן מתבטא בהלכה המדריכה אותנו - "כל הפושט יד נותנים לו" באמון, בחברות, באהבה.
אל תבהלו, לא אמרנו לזרוק כסף לפח או לעשות עסקאות כבדות עם כל עובר אורח מזדמן.. רק חשבון נפש פורימי קטן - כמה אני מוכן להמר ולתת אמון באנשים? האם הכסף שלי גורם לחיבורים טובים עם האנשים שסביבי או גורם לי לניכור ואי-אמון בכל מה שזז?

תבין שאתה רק חצי..

מדי שנה היתה נפתחת ב-א' באדר מגבית ענקית. כל יהודי מעם ישראל מחוייב להביא אל המקדש מחצית השקל. ממחציות אלו היו מספקים את צורכי עבודת המקדש במהלך השנה. האמת שלא רק היהודים יודעים לאסוף כסף… גם המן הרשע אוסף כסף בשביל "להשמיד להרוג ולאבד" את כל היהודים במלכות אחשוורוש. חכמינו לימדו שעריכת המגבית של מחצית השקל דווקא בתחילת חודש אדר מסמלת רצון להקדים את מחציות השקל של עם ישראל לשקליו של המן הרשע.
איך זה נוגע אלינו? איסוף הכסף דווקא במחציות הוא דבר סמלי ומייצג - כל יהודי הוא חצי, הוא חלק חסר המצפה להשלמה וחיבור. אל מול שקליו השלמים ומלאי הגאווה של המן ניצבים ה'חצאים' היהודים המודים בחסרונם ובכך שהם זקוקים להיפתח החוצה על מנת להשתלם ולהתמלא.
כל אחד מההימורים שהצגנו קודם הם בעצם חלק מהטבע היהודי המרגיש רק 'חצי' מול ה', מול כוחותיו הנעלמים, מול המציאות על כל תהפוכותיה ומול היהודי השני. חוויית החצי הזו היא המניעה אותנו לצאת מעצמנו ולהמר, כדי להיפגש, כדי להתקדם, כדי להתחדש.

ובשביל הדוגמא האישית, גם אני הלכתי כאן על הימור מעניין עם מאמר לא שגרתי כל כך אצלנו.. מקווה שאהבתם ומצאתם את עצמכם בתוכו.
שיהיה באמת פורים שמח!
כרגיל, אשמח מאד לשמוע מכם.