כיצד לייעל את ניהול העובדים שלכם וגם לשמור על אווירה נעימה?

אתם מתוסכלים מהעובדים שלכם?
אם אתם רוצים מהעובדים יותר, אבל מרגישים שהם לא תמיד מקשיבים,
אם אתם מוצאים את עצמכם חוזרים על אותם דברים שוב ושוב ובסוף מתעצבנים,
וכמובן אחר כך - מתבאסים,
אם אתם מסתבכים עם יצירת היררכיה ארגונית בריאה ו'זורמת'?
המאמר הזה בשבילכם!

ככל שהעסק גדל - העיסוק בניהול העובדים הופך להיות מרכזי ומשמעותי יותר. ניהול עובדים דורש הרבה השקעה והוא קובע את רוב תוצאות העסק… בעסקים רבים המשכורות הן ההוצאה הגדולה ביותר בעסק. על כן - ניהול עובדים נכון יכול להיות המפתח להצלחת העסק.
עם זאת ניהול עובדים הוא תחום מורכב. מדוע? עובדים הם בני אדם, ממש כמונו :-) ועם בני אדם - צריך לדעת לעבוד. איננו מכונות, לא מספיק להגיד לנו מה לעשות ובזה העסק נגמר. יש לנו רגשות, מערכות יחסים ואווירה, שמשפיעים מאוד על התפקוד שלנו.

אנחנו הבעיה!
כשאין היררכיה ארגונית ברורה, האפקטיביות נפגעת. ישנן מספר סיבות שיכולות לגרום לחוסר הבהירות בהיררכיה הארגונית, אבל היום אני רוצה להתייחס לסיבה שנקראת - אנחנו בעצמנו :-) המנהלים-בעלי העסקים. כאשר לא מספיק ברור לנו שמקומנו הוא 'בראש הפירמידה' - מתחילות הבעיות…

נתאר רגע שני קצוות אליהם מנהלים מגיעים:

ניהול ברפיון ידיים.
לעיתים לא נעים לבעל או בעלת העסק שיושבים על כיסא המנהל, לקחת את הסמכות לידיהם ולתת הוראות ברורות, להאיר, להעיר, לפרגן ולדרוש מהעובד. מדוע? הם חושבים בלבם "מי אני שאתנשא על העובדים?". התוצאה היא - ניהול הארגון נעשה ברפיון ידיים מול העובדים.
גם כאשר העובד זקוק לקבל הערה, בעל הבית מעדיף לשתוק ולשמור בבטן. אולם מה קורה בשלב בו הבעיות והתקלות הופכות למוגזמות? או אז בעל העסק נאלץ 'לחתוך' דברים בלית ברירה, לעיתים תוך התפרצות של כל מה שהוא שמר בבטן על העובד. הדבר יוצר סיטואציות לא נעימות בכלל.
למחרת - המנהל שוב נבהל וחוזר לניהול ברפיון ידיים, העיקר לא להיות מנהל גס רוח, וחוזר חלילה…

ניהול אגרסיבי.
הקצה השני הוא ניהול אגרסיבי מידי. ישנם אנשים גסי רוח מטבעם, או לחלופין אנשים טובים ונעימים אך במידה ולא יזהרו דיה מהשררה שיש בידם כמנהלים, האגו שלהם עשוי לתפוח (כמנהגו של האגו, סביר להניח שהוא יעשה זאת מבלי שתשימו לב לכך).
אותו מנהל אגרסיבי, לא רק שלא יתבייש לדרוש ולבקש מהעובדים את כל מה שעולה ברוחו, אלא הוא אף יעשה זאת לעיתים תוך רמיסת מקומם וכבודם של העובדים. המתבונן מהצד יראה את התנהגות המנהל וישאל את עצמו "מי הוא שיתנשא על העובדים שלו?".

נו… היכן מוצאים את האיזון הנכון?

במציאות האמיתית, התיאורים שהבאנו למעלה בדרך כלל אינם שחור-לבן, ורובנו נמצאים או נעים על הציר בין שניהם.
מהיכן, אם כך, עלינו להתחיל לשפר את המצב? קודם כל עלינו לתפוס בצורה נכונה ובריאה את מקומנו. לאחר מכן, ממילא השדר שיצא מאיתנו כלפי העובדים ייצור היררכיה בריאה ביננו, ומימלא ארגון יעיל יותר עם אווירה טובה יותר.
 
היררכיה ארגונית.
כבני אדם העובדים יחד בארגון, אנחנו פועלים טוב יותר כאשר ישנה היררכיה ברורה ביננו. עבור מיעוט האנשים נכון לשאת באחריות, אולם רובם בני האדם יעדיפו כי מישהו אחר יהיה 'מעליהם' בהיררכיה. כך הם מרגישים רגועים יותר, כאשר האחריות אינה על כתפייהם, ומימלא - מתפקדים טוב יותר.
ארגון ללא היררכיה אינו יכול לקבל החלטות, הוא נהיה מסורבל ומגושם וכמעט ואינו יכול להפיק מעצמו משהו מועיל. כאשר ההיררכיה בנויה נכון, היעילות גדלה באופן מיידי ואת התוצאות ניתן לראות בחשבון הבנק.
אכן, ככל שהעסק גדול יותר הנושא נהיו אקוטי יותר.
 
דרך האמצע.
דרך האמצע מתחילה בהבנה שעל המנהל לא להתבייש בכך שהוא בעל הבית. הוא זה שצריך לנהל את העובדים בכדי שהמערכת תעבוד.
"סמכות באה עם אחריות" ואכן בעל הבית הוא זה הנושא באחריות עבור תוצאות העסק לטוב ולמוטב, ולכן הסמכות בידיו. כך, ש'האשראי' שלו לנהל את העובדים בא מתוך האחריות שעל כתפיו ומהעובדה כי ללא ניהול והיררכיה מסודרת - העסק לא יתפקד. 'למען כולם' - בעל העסק צריך להנהיג במלוא התוקף והאחריות את הארגון והעובדים.
הצד השני של המטבע הוא לזכור טוב את המשפט "העובדה שהאחריות נמצאת אצל בעל הבית אינה מבטיחה שגם כל השכל נמצא אצלו". העובדה שמישהו יושב על כיסא המנהל לא מצביעה על כך שהוא חכם, מוכשר או טוב יותר מאף אחד אחר. חלק או כל העובדים יכולים אף 'לעקוף' אותו בחלק מהדברים הללו.
שמירה על איזון נכון תגרום לנו לנהל כמו שצריך את העובדים, לבקש, לפרגן ולדרוש את מה שצריך. כל זאת מבלי לשמור בבטן ומבלי להתנשא. כאשר זו האווירה - העובדים יעריכו זאת, ירגישו רגועים ויתפקדו טוב יחד עם שמירה על אווירה טובה ונעימה.