גם אתם מרגישים שאתם צריכים לצאת לחרות מהעסק?

מה נלמד מחג הפסח לניהול העסק?

זהירות! מאמר לא יישומי לפניך..

שלום חברים!

מכירים את התחושה שאתם פשוט משועבדים לעסק?
מכירים את הרצון העז, 'להשתחרר' מהניהול השוטף?

טוב, אז לכל חובבי החגים, העסקים ומה שביניהם,
הנה אנחנו נפגשים שוב למאמר על פסח, עם מסר עסקי חשוב ומרתק בעיניי. 

אז חג הפסח קרב ובא ובתוכו חבוי המסר הפשוט ומוכר לכולנו: החרות.
בפסח כידוע, לפני כ-3300 שנים בורא עולם הוציא אותנו מהעבדות במצרים - לחרות.
אם נעמיק במושג החרות והחופש, נראה שיש לפחות שני סוגים שונים לחלוטין של חופש, או שמא הם שני מדרגות או שלבים שונים בתהליך היציאה שלנו לחופש.

"חופש מ..."

השלב הראשון הוא "חופש מ..." כלומר חרות במובן הבסיסי שלה היא חופש ממשהו, חופש משעבוד בהקשר של פסח, ובהקשרים רחבים יותר בחיים ובעסק בפרט, חופש ממשהו שאנו חווים אותו כעת.
הרבה מאוד בעלי ובעלות עסקים עובדים מאוד קשה, גם ברמה הפיזית וגם ברמה המנטלית. העומס היומיומי אצל חלק מהעסקים הוא קשה מאוד לתאור. עומס שנובע ממחויבות מאוד גדולה, או כמו שאמר לי בעל עסק לא מזמן "חושבים שעסק זה לחיות בלי 'בוס', ומסתבר שזה לחיות עם עשרות או מאות 'בוסים', שהרי כל לקוח הופך להיות הבוס שלך ואתה ממש משועבד לכל אחד".
כך שהשעבוד אצל רבים, ללקוחות, ללוחות זמנים, לתזרים קשוח ולעובדים בא לידי ביטוי (כואב לעיתים) בלוח הזמנים ובהרגשה הפנימית שלנו.

"חופש מהשיעבוד לעסק!"

אז ברור שיעד שכל בעל או בעלת עסק רוצים להגיע אליו הוא חופש מהשיעבוד הזה! כל כך הרבה בעלי עסקים חולמים על מצב רגוע, שהכל מתנהל 'על מי מנוחות', אין ספור פעמים שמעתי את המשפט הבא: "אני רוצה להגיע למצב שאני יושב רגל על רגל, והעסק פשוט מתנהל!".
זהו חלום נפוץ מאוד, והאמת, זה יעד לא רע בכלל (ובמאמר הזה לא ניכנס למתי ואיך עושים את זה).
משחרר אותי מכבלי השעבוד הנוכחי ויוצר לי את האפשרות להגיע ל"חופש ל..."

"חופש ל..."

ואז מה?
אבל בוא נחשוב צעד אחד קדימה, נניח שעשינו את זה והצלחנו,
אנחנו יושבים כעת רגל על רגל - מה עושים אז?
באמת נשב בחופש כל היום את יתרת חיינו? אין הרבה אנשים שיענו כן על השאלה הזו...
וכאן אני רוצה להגיע למובן הפנימי יותר של המושג חרות, וזה המושג דרור.
דרור זה כבר משהו אחר, זה "החופש ל..."
החופש לעשות את מה שאני באמת רוצה לעשות.
ממש כמו ציפור דרור שחופשיה לעוף לאן שהיא רוצה, ללא שום מגבלה.
אמנם יש שלבים. "החופש מ...", שהוא השלב הראשון,

אני מציע דווקא להתחיל מהסוף..

הטבע שלנו מושך אותנו להיות מרוכזים ב"חופש מ..."
אבל - על מנת שנוכל להגיע אליו מסתבר שאנחנו צריכים דווקא קודם להגדיר מהו ה"חופש ל..." שאנו באמת רוצים.
מהו ואיפה אותו מקום אליו אנחנו רוצים להגיע?
מהו בדיוק אותו דרור-חופש פרטי שלנו אליו אנו מייחלים?
כשנגדיר זאת לעצמנו, יהיה לנו הרבה יותר קל להגיע ל"לחופש מ..."
ותתפלאו, אחרי שהיעד האמיתי ברור לנו - לפעמים יש קיצורי דרך.
 

ובכל זאת קצת יישום..
בהשראת חג הפסח
נוכל לעצור רגע את המרוץ,
לחשוב - להתבונן - להעמיק - וממש 'לצייר' בפרטים קטנים (לא רק בכותרות!),
את המקום אליו אנו רוצים להגיע,
קחו את החג הקרב הבא והשלימו בעזרתו את המשפט הבא:
"אני מאוד רוצה להגיע לחופש ל...____________"
 
כמובן וכרגיל, מוזמנים לשתף אותי בתשובה שיצאה לכם, מבטיח לכולם מענה.
שיהיה לכולנו חג פסח כשר ושמח!
 
אפרים.
 
נ.ב.
ותודה רבה לעלון "נפלאות" שממנו לקחתי את עיקרי הדברים לכתיבת המאמר הזה.