אני חייב לשתף אתכם בסיפור הבא, אמיתי לגמרי!

אזהרת קריאה: סיפור זה יכול לגרום לדמעות לעלות לכם בעיניים, מצחוק, מעצבות או משניהם יחד.
סיפור אמיתי לגמרי.

יום אחד הטלפון שלי מצלצל.
מי על הקו? בעל עסק המחזיק חנות אינטרנטית,
הוא רוצה ייעוץ להגדיל את מספר המכירות.
הוא סיפר שכבר שנתיים יש לו חנות אינטרנטית למכירת משחקים,
אך הוא לא יודע כיצד להגדיל את המכירות ולכן הוא מבקש עזרה בשיווק ומכירות.
בעל החנות שמע על חברת יעדים דברים טובים ורוצה ישר לשבור חיסכון, להתחיל תהליך ליווי ולהרים את העסק.
עד כאן נשמע סיפור סביר ולא מעורר חשד מיוחד, נכון?

המספרים גרמו לי לחשוד…

כאשר שאלתי מהו מחזור המכירות, ענה בעל העסק כי השנה בוצעו מכירות בכ-65 ש"ח.
לא אלף, אלא רק ש"ח. במילים פשוטות: שישים וחמש ש"ח בלבד.
"ומה היה המחזור הכספי בשנה החולפת?" שאלתי. הוא ענה: 120 ש"ח. ובמילים: מאה ועשרים ש"ח בלבד.
כן, קראתם את המספרים טוב.

"אוקי…" אמרתי, כאשר אינני מצליח להסתיר את הפליאה.
"ומה ההוצאות שלך על האתר?" שאלתי.
כל חודש משלם בעל החנות למי שבנה לו את האתר מעל 500 ש"ח! כבר שנתיים ברצף.
"איך הגעת להקים חנות אינטרנטית?" התעניינתי.

קראו את סיפורו:
לאחר מעל עשרים שנה (!) של עבודה בסופר כמסדר מדפים, הוא היה מובטל ולא מצא עבודה.
לאחר שראה מודעה על "הכנסה פסיבית מהאינטרנט" ללא עבודה, הוא חשב לעצמו "נשמע טוב" והתקשר למספר המופיע במודעה.

איש המכירות הנדיב שהיה מעבר לקו, שכנע אותו שחנות אינטרנטית זהו רעיון פשוט גאוני עבורו. אבל, היהודי שלנו שאל בפשטות: "אין לי מה למכור בחנות". איש המכירות שכנע אותו בלי להתבלבל כי צעצועים משומשים של הילדים שלו שכבר הספיקו לגדול, הם מוצר אידיאלי לחנות אינטרנטית.
מיודענו הקים חנות שמכילה כמה עשרות משחקים יד שניה…

בשלב הזה שאלתי אותו את השאלה המפתיעה הבאה:
מה אתה מתכנן לעשות כשייגמר 'מלאי' המשחקים? ועל כך הגיב מיודענו בעל החנות ואמר שעל זה הוא "לא ממש חשב" הרי "איש המכירות אמר לי שזה ישתלם".

יש לאיש המכירות הזה מזל שהוא לא היה לידי באותם רגעים...
ביקשתי הפסקה קטנה לשתות כוס מים כדי להירגע.
"אז מה יש לנו כאן?" חשבתי לעצמי.
אדם פשוט ותמים, מאוד מאוד. אדם שלא מבין מימינו ומשמאלו, בצורה חריגה.
אדם שבסך הכל רוצה לעבוד לפרנסתו, אך לא מצא עבודה.
מהצד השני - איש מכירות שהבין זאת היטב וניצל אותו.
אותו איש מכירות מכר לו אתר, בצורה שאין לי דרך אחרת להגדיר אותה חוץ מ-ניצול ציני של תמימותו החריגה של חברנו. באמת מעצבן.
עד כאן מחשבותיי, בואו נחזור לשיחה עם בעל ה'עסק'.

בעיה בריאותית.
"תגיד" שאלתי אותו, "במה היית רוצה לעסוק אם כל האפשרויות היו פתוחות לפניך?"
מיודענו התרווח על הכסא ואמר "למען האמת, הייתי מאוד שמח לחזור לסדר מוצרים בסופר כמו שעשיתי במשך 20 שנה".
אלא, המשיך להסביר, הוא אינו מוצא עבודה בתחום.
התעניינתי מדוע הוא אינו מוצא עבודה בתחום נפוץ זה. או אז התברר לי כי הוא סובל מבעיה בריאותית שמרתיעה את המעסיקים הפוטנציאלים שלו, ולכן הוא אינו מוצא עבודה.

נו, אז מה ייעצתי לו לדעתכם?
לתת לו לשבור חיסכון ולהתחיל לשלם על ליווי? הצחקתם אותי…
להלן מתווה העבודה שהצעתי לו:
צעד ראשון - הסברתי לו כיצד לבטל את הוראת הקבע ולסגור את החנות.
צעד שני - המלצתי לו לקחת את כל המשחקים ולעשות 'מכירה' על שולחן מתקפל ליד הסופר השכונתי כדי להכניס קצת מזומן לכיס.
צעד שלישי - הדרכתי אותו כיצד להציג את עצמו ואת הבעיה הרפואית שלו למנהלי הסופרים, בכדי שאלו יסכימו לקבל אותו לעבודה.
צעד רביעי - עזרתי לו לאתר רשימה של סופרים קרובים לביתו ונתתי לו משימה יומית - לפנות כל יום לסופר אחר.

הוא ממש התרגש.
בעל 'החנות' לשעבר (ב"ה הוא יצא מזה בסוף...) הודה לי מאוד ואורו עיניו מהפתרונות ה"גאוניים" שלי…
נפרדנו לשלום.
למען האמת, לא ממש נפרדתי, אלא שלחתי את איש המכירות שלנו 'ביעדים' שיבצע מולו מעקב טלפוני וידחוף אותו ללכת סופר-סופר וחנות-חנות עד שימצא עבודה חדשה, מה שקרה לאחר תקופה קצרה, ברוך השם.

 מה לומדים מהסיפור המצחיק-עצוב-מעצבן הזה?
הסיפור הזה היה עוד אבן דרך שבנתה אצלנו ביעדים את התובנה הפשוטה כל כך - מוכרים אך ורק למי שבאמת נכון לו לקנות את המוצר שלנו (ולא לכל מי שמוכן ורוצה לקנות אותו!).

כמו שכתבתי לכם במייל עם הסיפור הקודם מהשבוע שעבר:
לעיתים, אחד הדברים הכי ערכיים והכי רווחיים הוא - לא למכור.
למה הכי רווחיים? כנראה שפספסתם את הסיפור במאמר הקודם.