אין לך רגע פנוי לקרוא את המייל הזה? אני מדבר בדיוק עליך!

המאמר הזה מוקדש לבעלי העסקים הרבים שפגשתי, וסיפרו לי בתסכול ש'אין להם רגע אחד לעצור לנשום'.
אותם אנשים שרוצים שינוי וייעול, כי העסק שואב להם את כל הזמן והאנרגיה.
כי הם רוצים לעבוד בשעות נורמליות.
כי הם רוצים שיישאר להם זמן וכוח להשקיע גם במשפחה או בתחביבים.
כי נמאס להם ללכת הביתה עם משכורת של שכיר.

הם כל כך רוצים שינוי, ומוכנים לעשות כל דבר כדי שהוא יבוא, אבל הם לא יכולים. הם מוצאים את עצמם קבורים ביום-יום השוטף; לקוחות-ספקים-מכירות-עבודה-משרד-ייצור - הופה נגמר היום.

כמה שהם מנסים לעצור ולהקדיש זמן ומשאבים ליצירת אותו שינוי מיוחל, הם פשוט לא מצליחים כי אין להם זמן. הם לא מסוגלים להרים את הראש מעל המים. לעצור לנשימה בין שטף המשימות המאיים להטביע אותם.
מזדהים עם התיאור? אם כן - המאמר הזה נכתב בדיוק בשבילכם.

'מכנסי ברוגז'
אתם בטח מכירים את השלב הזה בגיל ההתבגרות, שפתאום כל המכנסיים עושים 'ברוגז' עם הנעליים והופכים למכנסי שלושת-רבעי...
המכנסיים לא באמת מתקצרים כמובן, זה הנער שגובֵהַ.
גם עסקים, מסתבר, מתחילים כשהם קטנים ולאט לאט הם גדלים. כשהעסק קטן מספיקים בדרך כלל מעט מאוד כישורים ניהוליים, ואפשר להצליח ולצמוח. אבל אז העסק גדל וגדל, ואנחנו נשארים עם אותו מערך ניהולי של עסק קטן.
כשהעסק גדל, אחד הדברים החשובים הוא להתאים גם את המערך הניהולי למידות החדשות של העסק.
כפי שאותו מתבגר לא ממשיך ללכת עם המכנסיים שהתאימו לו בשנה שעברה. בשלב מסוים הוא מבין שעליו לקנות מכנסיים חדשים שיתאימו למידותיו החדשות.

אבל איך אפשר לעצור?!
אין ברירה. כדי שהעסק שלכם יצליח לא מספיק להיות אלופים בתחום שלכם, אתם צריכים גם לדעת לנהל. בין אם אתם אוהבים את זה ובין אם לא, אלו כללי המשחק. ככה ה' ברא את העולם.
ואם הזדהיתם אם התיאור שפתח את המייל הזה, מסתבר שיש לכם חוסר בידע ובכלים ניהוליים התואמים את גודל העסק שלכם.
כעת עליכם לעצור, ולבנות את הידע והכלים שלכם כדי שתוכלו להמשיך לרוץ קדימה.

וכאן מגיע הפרדוקס. אמרנו 'לעצור', אבל במצב שבו אתם נמצאים, אתם פשוט לא רואים את זה קורה.
אתם מצויים בכזאת סחרחורת של עשיה יומיומית עסקית, שגם את המייל הזה אתם בקושי קוראים.
אתם יודעים שכדי לייצור שינוי אתם צריכים לעצור ולהקדיש זמן ומשאבים נוספים, אבל אין לכם זמן בשביל זה…

מה עושים עם המלכוד הזה?

להזניח את שירות הלקוחות? לא בא בחשבון.
לא לטפל בלקוחות חדשים שפונים אליכם? אין סיכוי. הרי אתם נלחמים על כל לקוח.
להעסיק עובד נוסף שיעשה במקומכם חלק ממה שאתם עושים בעצמכם? נו באמת, לפגוע ברווח?!
לעיתים יש מצב שבו בעל העסק יודע בדיוק מה עליו לעשות כדי להשלים את אותם כלי ניהול בסיסיים החסרים לו, ובכל זאת הוא מרגיש שאין לו זמן לבצע את זה. וזה עלול להיות עוד יותר מתסכל. הוא רואה מה עליו לעשות, אבל מרגיש שהידיים שלו קשורות מאחורי הגב.
סביר להניח שגם אתם יודעים מה צריך לשפר בעסק שלכם, וגם אם לא, אתם יודעים מה עליכם לעשות כדי ללמוד ולבדוק מה דורש תיקון, אבל אתם מרגישים שהידיים שלכם כבולות, וזה שאתם יודעים מה לעשות רק מתסכל אתכם יותר.

טוב, לא באתי לבאס
אולי תופתעו לשמוע אבל הפתרון נמצא בראש שלנו.
הסחרור האמתי אינו מתחיל במציאות בשטח, אלא בהנחות היסוד שמנהלות אותנו.
במצב שתיארתי קודם, ההרגשה של בעל העסק היא שהוא לא יכול להרפות מהשוטף. הוא מבין שיש לו בעיה, אבל הוא מפחד שאם הוא ירפה הוא יפסיד. יפסיד את הלקוחות הקיימים, יפסיד לקוחות חדשים ויפסיד רווחים.
לכן הוא לא מרפה, הוא נלחם בכל הכוח. עד כדי הקרבה של חייו האישיים.

אם אתם במצב הזה, המסר הכי משמעותי שאני רוצה להגיד לכם הוא:
תפסיקו לפחד להפסיד. תפסיקו להסתכל דרך החור של הגרוש.
נכון, אם תעצרו ותייצרו שינוי אולי תפסידו בטווח הקצר, אבל בטווח הארוך תרוויחו ובגדול.

הפחד מהפסד קטן חוסם את ההצלחה הגדולה
אם תצאו לרגע מהפרספקטיבה הצרה של 'כאן ועכשיו' ותבחנו את התמונה הגדולה:
כמה כסף הפסדתם בשנה האחרונה כי אתם חיים 'על הקשקש' ולא יכולים להתקדם בגדול?
כמה כסף הפסדתם בשנה האחרונה כי היו חסרים לכם כלי ניהול ובקרה בסיסיים בעסק?
ומה עם המחירים האישיים ששילמתם?
התשובה ברורה: הרבה יותר ממה שתפסידו אם תעצרו רגע, תנשמו עמוק ותנהלו את העסק כמו שצריך.
כן, גם אם זה אומר לא לרדוף אחרי לקוחות שהתרגלתם לחשוב שאתם חייבים כל אחד מהם.
וגם אם זה אומר להכניס עוד עובד או קבלן משנה שיפגע לכם ברווח באופן זמני.
חייבים לעצור ולהקדיש כמה זמן שצריך על מנת להבין איפה ואיך בדיוק אתם צריכים לעשות את השינוי, ואז לקום ולבצע את השינוי הזה. אחרת זה פשוט לא יקרה.



יש משפט מפורסם של איינשטיין: "אי שפויות פירושו לחזור על אותה פעולה פעמיים ולצפות לתוצאה שונה".
אז אני אומר: לא שפוי להמשיך באותה שיטת ניהול, לא לשנות שום דבר ביחס שלכם לניהול העסק, ולצפות לתוצאה שונה ולהחזרת השפיות לחיים.

הנה עוד משפט מדהים של הפסיכולוג הנודע עמוס טברסקי:
"אתה מבזבז שנים בזה שאתה לא יכול להרשות לעצמך לבזבז כמה שעות"
כמה שזה עצוב, כואב ו… נכון.

הצעד הראשון הוא להסכים לוותר!
לוותר על זמן כדי להתחיל להתקדם (בוא נתחיל אפילו משעתיים…)
יתכן שגם לוותר על לקוחות, או אפילו על רווחים.
אם אנחנו לא מוכנים לוותר על כלום בגלל החשש להפסיד משהו בדרך - בשורה התחתונה אנחנו מפסידים הרבה יותר.
כי בסוף אנחנו מוותרים במקום זה על דברים שחשובים לנו בהרבה:
מוותרים על קידום העסק והחלום שלנו, מוותרים על הכסף הגדול, ופעמים רבות מוותרים על השלווה והבריאות שלנו.

קדימה! על מה אתם מוכנים לוותר כדי להתחיל להתקדם?

לפני שניפרד…
אני מתנצל אם המאמר הזה דרך על נקודות כואבות, אבל כתבתי אותו כדי לעודד אתכם להתחיל לייצר שינוי.
אשמח מאוד לשמוע אם הדברים דיברו אליך. השב ושתף אותי איפה זה פוגש אותך ומה ה'לופ' האישי שתוקע אותך.
אפרים